ARBELנועם ארבל

הייתי תלמיד כיתה י"א, יצאתי למסיבות לקראת הקיץ ואהבתי את הבמות. הפקתי מסיבות והייתי בחיי הלילה. פשוט לא הרגיש לי הזמן המתאים — מבחינת בגרות, גיל ואמצעים.

מה שמשך אותי לוואן: השמות שאני מכיר מהמסיבות, התחושה הביתית כשהגעתי, וההבטחה לעבודה. הגעתי לשיעור ניסיון בהפקה — שבכלל לא היה קשור לקורס שהלכתי עליו אחר כך — לפני ששילמתי משהו. ישר הרגשתי אווירה טובה ומקצועית שמשלבת בין חברים לבין עבודה קשה. זה מה שאני מאמין בו. נתנו לי תחושת ביטחון גדולה.

ההופעה הראשונה שלי הייתה ממש שבוע לפני סיום הקורס, עם הפלטה הקטנה הראשונה שלי. חגגנו לחבר יום הולדת בבית שלו, כולם שיכורים וכיף. הוא הציע לי להביא את הפלטה — הבאנו ועשינו שם בלגן. הזמנו עוד חברים, האווירה הייתה מטורפת, עפו עליי. זה צרוב לי במוח כאירוע ראשון וסופר מוצלח. חברים של חברים קראו לי לאירועים, ותפסתי משם את הקהל הראשון שלי. מחובר לרמקול JBL, בלי ציוד כמעט — עם מקבוק ישן ופלקס 4. בלי מעמד למחשב אפילו.

מהמנטורים למדתי כסף, חומרה, טיפים פרקטיים. לא להסתכן ותמיד תמיד להיות מוכן לכל מה שיהיה — להביא גיבוי הרבה יותר ממה שאתה חושב שאתה צריך. לא לוותר ולהילחם על המקום שלי בתעשייה כי יש המון תחרות. לייחד את עצמי — אם אהיה כמו כל דיג'יי, לא יקחו אותי ואני לא שווה כלום. אז לבנות מותג סביב השם שלי.

למדתי מ-0 לדי-ג'יי. לפי דעתי קיבלתי שם ידע שהוא יותר 'שחור' — דברים שלא מדברים עליהם בתעשייה. אינטרסים של מפיקים ודברים שלא יודעים בדרך כלל שיכולים לנצל אותך איתם. ידע בתקלוט פיזי — למקסס טוב. ביטחון לעמוד מול קהל בסוף זה לא משהו קל, במיוחד כשזה כמויות גדולות של אנשים. לצבור ביטחון ולהגיע בראש שקט — כי אתה יודע שהכנת הכל מראש ואתה בסדר.

אני זוכר שהגעתי טיפה אחרי הקורס לאקדמיה להתאמן על ה-CDJ, ויצא לי לשבת עם ערן — שהייתי תופס ממנו ממש השראה. השמעתי לו קצת רמיקסים ומאשאפים שלי. הוא עף עליהם ושאל אותי איך למדתי לעשות דברים כאלה. שם הבנתי שאני ממש בדרך הנכונה. תחושת הבטן הכללית שלי הייתה טובה — עם המוזיקה, עם הקהל, עם הבמה.

היום אפשר למצוא אותי מנגן במועדונים, מסיבות שטח, ימי הולדת, אפטרים של פרומים, אפטרים של חתונות, מסיבות מחתרת. ובעזרת השם — חו"ל בקיץ. בקרוב: Jimmy Who, ברים בתל אביב ופתח תקווה, מסיבות פתיחת קיץ במרכז, ואולי אולי יורט. אני סוגר עכשיו בסוכנות עם חבר, אז ייכנסו יותר אירועים ומיתוג.

רועה עזר לי והיה מביא לי גיגים. היה עוזר לי להבין מה צריך לאיפה — עזרה בציוד, איזה כבל צריך לאיפה, מה החיבורים של הפלטה במועדון הזה והזה. והיה מתקשר אליי לשאול אם אני פנוי בתאריכים כאלה ואחרים, כדי לסגור אותי.

לך עם תחושת הבטן שלך. ואל תעשה מעשה שתתחרט עליו אחר כך או שתחזור בך. אם אתה אוהב את החיים ורואה את זה מהצד ומקנא — לך על זה. אני סך הכל בכיתה י"ב, ובחיים לא חשבתי שאהיה במצב שבו אני צריך לקום בבוקר מוקדם בשביל הבגרות בלשון, ומשם מיד לחדר להכין מוזיקה, ושעתיים אחרי זה לנסוע להאנגר 09 להופיע מול 1,500+ אנשים בשיא הערב. לא מובן מאליו. וזו הרגשה שאני אוהב, ועושה לי טוב.