INGADOSליאור אנגדה

הייתי משרת בקבע בצבא, והייתי רחוק שנות אור מהמוזיקה.

את האמת שקודם כל זה פחד שלא להצליח. וגם קשרים — כי בסוף בתעשייה הזאת אתה צריך את האנשים הנכונים שיתנו לך פוש. בלי זה — יהיה הרבה יותר קשה לבוא לידי ביטוי.

האמת שחיפשתי מקום שמלווה אותך אחרי קורס. שכל שאלה שיש לך — אתה יודע שיש לך את המענה הנכון והמהיר. בשתי מילים — חיפשתי משפחה.

הבמה הראשונה שלי הייתה בג'ימי. תחושה של 'שמע, אני לא מאמין שזה זה'. פתאום, מלנגן לקיר או לפרצופים שאתה מכיר — אתה פיזית מנגן לקהל אחר. אתה לא מאמין שאתה זה שמכתיב את הקצב.

הדבר הכי חשוב שלמדתי מהמנטורים: להמשיך להאמין. וכל עוד יש לך מטרה — תמצא דרך.

עשיתי מסלול מ-0 לדי-ג'יי. הרווחתי קהל. הרווחתי דברים שלא ידעתי על עצמי. הרווחתי ביטחון. הרווחתי איך באמת להתמודד עם ביקורת, איך לקרוא קהל נכון. הרווחתי לנגן בחו"ל בשנה שעברה. ובנוסף עשיתי גם קורס הפקה באקדמיה — והרווחתי ידע מוזיקלי. ועכשיו אני משחרר EP, ואין כיף כזה.

שיעור ראשון של מעברים — ברגע שהצלחתי לעשות את המעברים נכון, אין תחושה כיפית כזאת.

מנגן לרוב במרכז, ניגנתי גם בחו"ל. יש גם מסיבות קבועות שעשיתי איתם דרך ובניתי את השם שלי איתם. בלי האקדמיה — שם דבר לא היה קורה. ובעזרת השם, דברים גדולים בדרך.

בלי האקדמיה — שום דבר לא היה קורה.

מי שלא לוקח סיכונים — לא פותח שמפניות. הכי אמיתי שיש: אתה רוצה לעשות משהו בחיים, לא רק דיג'יי — תעשה את זה. אתה יודע למה. כי אתה רוצה. יש לך מטרה — תמצא דרך. אנשים היום — קל להם לקבל החלטה על משהו שלא מביא להם בעתיד כלום. אבל לקבל החלטה על החלום שלך — על זה אני צריך לחשוב? על מה יש לחשוב? זה החלום שלך. זה אתה רוצה, לא אני. פשוט חברים — תעשו את זה. תגשימו את עצמכם. רק דבר אחד יעצור אתכם מלעשות את זה — זה רק אתם.