PIKOרוי פיקובסקי

תפסתם אותי בתקופת הצבא. המוזיקה תמיד הייתה קרובה אליי — אבל לא היה זמן להתעסק בה. לא היו לי קשרים, וגם לא היה הרבה כסף.

קיבלתי המלצות מחברים שלמדו אצלכם, והבחירה שלי הייתה להגיע — כי ידעתי שאני הולך לצאת עם ידע מטורף וקשרים לנגן בבמות מוכרות.

הפעם הראשונה שעליתי לעמדה הייתה בדאמה, אחרי שבועיים, באמצע הקורס. התרגשתי מאוד וחוויתי מה זה לעמוד על במה בפעם הראשונה מול 500 אנשים בקהל. וזה היה מטורף.

הדבר הכי חשוב שלמדתי, מעבר לתקלוט עצמו, הוא איך לגשת לאנשים. איך העולם הגדול הזה עובד, ומה צריך לעשות תכל'ס בשביל להצליח.

למדתי במסלול All In ONE. הרווחתי ממנו חברים שהם דיג'יים פעילים בעצמם, ידע מטורף שבלעדיו לא הייתי מצליח בשום מקום, והרבה ביטחון לעלות על הבמות הגדולות.

הפעם הראשונה שנגעתי ב-CDJ 3000 — הסבירו לי ממש מה כל כפתור עושה והתחלתי פתאום לנגן על הדבר המפלצתי הזה. שם אמרתי לעצמי: זה המקום שלי. זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים. ואני לא מוותר על זה — לא משנה מה.

היום אפשר למצוא אותי בגואט, ג'ימי הו, גגרין, האומן 17, מסיבות בריכה, מסיבות בית, ג'ון דו. ובקרוב — ביוון, במאליה.

קיבלתי תמיכה מכל הצוות. אם הייתי צריך חיזוקים, הייתי מגיע — והיו מקבלים אותי בידיים פתוחות ועוזרים לי בהכל. קיבלתי גיגים בג'ימי הו, בדאמה, באולטרסאונד, ביגור, והמון מסיבות בית ואירועים פרטיים.

חד משמעית: לא לחשוב, ופשוט ללכת על זה. כי אחרת — נשארים תקועים במקום.